מעבר חציה פעיל - פותח במטרה להתריע בפני הנהגים על הימצאותם של הולכי רגל במעבר החצייה. אמצעי זה, מיועד למנוע את מצבי הסיכון של פגיעת מכוניות בהולכי הרגל במעבר החצייה, הנגזרים כתוצאה מראות לקויה בימי סגריר ובחשכה, חוסר שימת לב של הנהג או חוסר זהירות מצד הולך הרגל.
המערכות מתאימות במיוחד להתקנה בקרבת בתי ספר ומגרשי משחקים, בהם נוכחות גבוהה של ילדים. קיימות מספר תצורות למערכות, רובן ככולן מצוידות ב"עיני חתול" אקטיביים, המצוידים בנורות/לדים. חלק מן המערכות מזהות את הולך הרגל באופן אוטומאטי, כאשר הוא מתחיל לחצות את הכביש וחלק מן המערכות, מופעלות ידנית לפני תחילת החצייה.
על פי תוצאות מחקרים שבוצעו עד כה עולה כי שימוש במערכות אלו, גורם לנהגים להפחית את מהירות נסיעתם ולהיות זהירים יותר בקרבת מעבר החצייה הפעיל בין 20% באור יום ועד 56% בראות לקויה/חשכה. כמו כן רוב גדול של הנהגים, 57% ומעלה, מעדיפים את עיני החתול על שילוט או רמזורים מהבהבים.
תמרור לניטור מהירות הנהיגה, מוצב בתוואי הדרך לצורך זיהוי מהירות המכונית הנוסעת כלפיו והצגתה לנהג באופן בולט ומתריע, כך שהנהג יכול לראותה ולתאם את מהירות נסיעתו עם המהירות המותרת.
תמרורים סולאריים, נועדו להדגיש ולהבליט את המצוין בהם מעל גורמים מסיחי דעת הנמצאים בסביבתם (שלטי פרסום וכד') ולמשוך את תשומת לב הנהג להימצאותם בתנאי ראות קשים (חושך, גשם, ערפל וכיו"ב).
הטמעת טכנולוגיות לבטיחות ברכב
כרית האוויר ברכב פותחה במטרה להוות אמצעי חיץ בין הנוסעים ובין חלקיו הפנימיים של הרכב (הגה, לוח השעונים, שמשה, דלת צד). כריות האוויר מופעלות במצבים המתרחשים בעת מעורבות הרכב בהתנגשות חזיתית, צידית או בעת התהפכות הרכב. קיימות מספר תצורות למערכות כריות אוויר: כרית אחת: המותקנת במרכז ההגה מיועדת להגנה על הנהג בלבד, זוג כריות: לנהג ולנוסע שלידו. ארבע כריות: התצורה הכוללת זוג כריות הקדמיות בתוספת זוג כריות צדיות. שש כריות: כוללת בנוסף לזוג כריות קדמיות וזוג כריות צד גם זוג כריות אויר הנפתחות כזוג ווילונות לאורך צידי הרכב ומיועדות להגנה כנגד התופעה של הטחת הראש אל שמשות דלתות הרכב. תצורה שבע כריות אויר כולל גם כרית אויר נוספת להגנה על ברכי הנהג. כרית אוויר חיצונית, מותקנת בחלקו הקדמי של הרכב (מכסה מנוע / פגוש עליון) ותפקידה לרכך ככל הניתן את עצמת המכה בעת פגיעת רכב בהולך רגל.
מערכות התרעת התנגשות ברכב לפנים/סטייה מנתיב פותחו במטרה להסב את תשומת לב הנהג לסכנה מיידית של התנגשות ברכב הנע מלפנים או סטייה מנתיב, תוך מתן אפשרות לפעולת מניעה. מערכות אלו יעילות במצבי הסיכון הנגזרים מהסחות דעת למיניהן המתרחשות במצבים של חוסר ריכוז, עיסוק בגורמים שאינם קשורים ישירות בנהיגה (כיוון הרדיו, דיבור בסלולאר וכיו"ב), או היסט המבט אל גורמים חדשים בסביבה.
קיימות מספר תצורות למערכות:
מערכות ליישומים נפרדים כמערכת בקרת נסיעה בנתיב Adaptive Cruise Control, המזהה שינויים במרחק בין שני רכבים ביחס למהירות הנסיעה. חלק ממערכות אלו מבוססות על רדאר המזהה את שינויי הטווח בין הרכב בו הוא מותקן לבין הרכב שלפניו וחלק ממערכות ACC,מתבסס על טכנולוגיית עיבוד תמונה.
מערכת התרעה הירדמות פותחה במטרה לוודא כי הנהג שומר על רמת ערנות גבוהה ותשומת לב לדרך שלפניו במהלך הנהיגה. השימוש במערכת ההתרעה נועד לוודא כי נהג הרכב לא יהיה חשוף למצבי הסיכון הנגזרים כתוצאה מירידה תלולה/אובדן מוחלט של קשר עם הסביבה, המובילה לאיבוד השליטה בהגה או חוסר יכולת להתמודד עם מטלות הנהיגה הבסיסיות. מצבי סיכון אלו כוללים אי שמירת מרחק, ירידה מן הכביש, סטייה לנתיב נגדי ושאר הגורמים להתרחשות תאונה.
קיימות מספר תצורות למערכות, בחלק מן הרכבים החדשים, מותקנת המערכת כחלק אורגאני של הרכב וברכבים ישנים, ניתן לרכוש מערכות אלו כמוצר מדף ולשלבן ברכב. על פי עקרון הפעולה קיימות מספר טכנולוגיות, שהבולטות ביניהן, מזהות את רמת הערנות של הנהג בטכנולוגיית עיבוד תמונה- מצלמה העוקבת אחר כיוון מבטו של הנהג ומספר מצמוצי העפעפיים בזמן נתון. קיימות מערכות המשלבות גם חיישני אינפרא אדום בנוסף למצלמת וידיאו. טכנולוגיות עיבוד תמונה מסוג אחר, ממפות את פניו של הנהג בכל רגע ועל סמך בסיס נתונים של תנוחות פנים (מבע), מסוגלות לאמוד את דרגת הערנות/עייפות בה הוא נמצא בכל רגע. טכנולוגיה אחרת, אומדת את טונוס השרירים בגב ובגפיים, על פי חיישני לחץ/משקל ומרגע שהיא מאתרת כי חלה ירידה בטונוס השרירים, היא מתריעה על כך לנהג. טכנולוגיה נוספת מתבססת על ניתוח דפוס הנהיגה הקבוע של הנהג (הטיות ההגה, תאוצות ותאוטות) ומשוות בין הממוצע לשינויים חדים בדפוס הנהיגה הנוצרים במצב עייפות. רוב ההתרעות חזותיות וקוליות וחלקן אף נשלח למרכז מידע/בקרה (בעיקר בחברות תובלה בהן הנהגים עובדים שעות רבות ביממה).
מערכת ניטור לרמת לחץ האוויר בצמיגים TPMS, פותחה במטרה לאתר רמת לחץ אויר בצמיגי הרכב הנמוכה או גבוהה מן המומלץ על ידי היצרן ולהתריע לנהג על כך בפני הנהג. משגוחי לחץ אוויר אמורים למנוע מצבי הסיכון הנגזרים כתוצאה מלחץ אוויר לא מותאם (נמוך בדרך כלל), כאשר מבנה הצמיג משתנה (דפורמציות וכד'), באופן בלתי הפיך ויכולת הצמיג להעביר את כוח הבלימה מן הרכב אל הכביש נפגם, הצמיג מתחמם יתר על המידה ומתפוצץ. כמו כן בצמיג מעוות/שחוק, נפגמת רמת האחיזה של הרכב בעת ביצוע עקומות או בעת מעבר מנתיב לנתיב. ניהוג הרכב בעת נסיעה על משטח רטוב נפגם, מרחק הבלימה עולה וכך גם הסיכון בהחלקה/ואיבוד שליטה.
קיימות מספר תצורות למערכות ניטור לחץ אוויר:
1. מערכת ישירה המודדת (בעזרת חיישנים) את לחץ האוויר בכל גלגל בנפרד.
2. מערכת לא ישירה המודדת את לחץ האוויר על ידי חיישני מהירות המותקנים על שני הסרנים ומשווים בין כל שני גלגלים.
3. מערכת משולבת בה מותקנת משאבה המזרימה לחץ אוויר לגלגל בו אותר לחץ אוויר נמוך מן הנדרש.
רשם נתונים לרכב וניטור נתוני נהיגה המכונה גם "קופסה ירוקה", פותח במטרה לאפשר לנטר את מאפייני ההתנהגות של נהג וסווגו רמת הסיכון בנהיגתו וזאת באמצעות איסוף ועיבוד נתוני מהירות, האצה/האטה ושקלולם באמצעות מודל מתאים. השימוש בקופסא ירוקה נועד לאתר מצבי הסיכון הנגזרים מכל סוג של נהיגה לא בטוחה/בטיחותית המאופיינת באוריינטציה שגויה של הנהג בתפעול הרכב (האצה גבוהה, ביצוע עקומות במהירות גבוהה, בלימות חירום, ניהוג ייתר ועוד). מערכת ניטור נהיגה מהווה כיום חלק אינטגראלי במערכות לניהול ציי רכב.
קיימות מספר תצורות למערכות, חלק מן המערכות רק אוספות ושולחות את המידע למרכז הנתונים וחלקן גם נותנות משוב לנהג בזמן אמת. על פי עקרון הפעולה, מערכת חיישנים אוספת נתונים ממערכות שונות ברכב (בילום, הגה, גז/תאוצה, מד אוץ), משקללת אותם על פי פרמטרים קבועים מראש ומבטאת אותם בגרף התנהגותי. ברכבים בהם ניתן משוב לנהג, מופיע הגרף כתחום צבע (ירוק- נהיגה נכונה, צהוב- נהיגה גבולית ואדום- נהיגה מסוכנת). את הגרף ניתן להוציא גם ממרכז הנתונים ואף לקבל התרעה סלולארית לסמכות ממונה, כאשר מאובחנת נהיגה מסוכנת.
מצלמות תיעוד ברכב, פותחו במטרה לתעד אירועים המתרחשים במהלך הנהיגה מחוץ לרכב במצבים של תאונה/כמעט תאונה (מרכיבי סיכון בהתנהגותו של הנוהג ברכב, גורמים בסביבת הנהג שהשפיעו על תגובותיו, גורמים המעורבים ישירות בהתרחשות התאונה עליהם אין לנהג שליטה וכיו"ב) וכן תיעוד אירועים מתרחשים בתוך הרכב בעת הנסיעה ועלולים לגרום להתרחשות תאונה/כמעט תאונה (דפוסי נהיגה, התנהגות הנוסעים ברכב, מסיחי דעת ועוד).
השימוש במצלמות תיעוד ברכב ומחוצה לו, מעלה באופן משמעותי את יכולתם של מנהלי ציי רכב, בוחני תנועה ושמאי רכב לעקוב אחר רצף האירועים שקדם לתאונה/כמעט תאונה לפחות 50 שניות ו 5 ומעלה לאחר התרחשותה מן הסיבות הבאות:
מנהלי ציי רכב- תקינות מערכת ההיגוי ברכב ודפוסי נהיגה של העובד בעת התרחשות תאונה/כמעט תאונה ואת התנהגות מי מן הנוסעים ברכבי הסעות, המפריעה לנהג ומסכנת את שאר הנוסעים (תלמידים על פי רוב- התפרעות, קימה מן המקום, אי חגירת חגורות בטיחות, וונדליזם וכיו"ב).
בוחני תנועה- מי הוא/הם הגורמים להתרחשותה של תאונה/כמעט תאונה בתוך הרכב ובסביבת הנהיגה.
שמאי ביטוח- האם קיימת/לא קיימת רשלנות תורמת של בעל הרכב למעורבות בתאונה.
מערכות לכיסוי שטחים מתים (סביב לרכב), פותחו במטרה לחשוף/להתריע בפני הנהג את האפשרות של פגיעה בגורמים (חפצים, אובייקטים, אנשים) הנמצאים בקרבת הרכב, בשטחים אותם אין הנהג יכול לראות בעזרת מראות הצד, או בהתבוננות רגילה. על פגיעה אפשרית של הרכב באובייקטים, גורמים אלו עלולים להיפגע, בשל הימצאותם בתוך/בקרבת מסלול הנסיעה של הרכב בנסיעה קדימה/אחורה. תפקיד המערכת להתריע על מצבי הסיכון בהם עלול להיווצר מפגש בין הרכב לאובייקטים (רכבים, עצמים ואנשים) הנמצאים ב"שטחים המתים" שבנתיב הנסיעה- "שטח מת", מוגדר כאזור מצד כלשהו של הרכב אותו אין הנהג יכול לראות בהתבוננות רגילה, דרך מראות הצד, או במראה הפנימית המופנית אחורה.
